האם יש דרך להעביר את החיים עם יותר שמחה והרגשת סיפוק והודיה, או שמא החיים הם על פי רוב די קשים ומאכזבים, ויש רק רגעים טובים ומשמחים?

בס"ד רובנו מכירים איזו מישהיא אחת כזו שכמעט תמיד נראית טוב, שמחה ומחוייכת ( בלי קשר למה היא עוברת בחייה), ולעומתה רוב האנשים האחרים שמסביבנו דווקא נראים לא הכי מרוצים, פעמים עצבניים, פעמים עצובים ולפעמים גם שמחים...מה הסוד של האנשים האלו, והאם יש דרך עבורי להגיע ולחיות חייים מתוך תחושת סיפוק שמחה והודיה?

עניין השמחה בחיים, הוא מורכב ביותר. הדרך אל האושר רצופה אכזבות וטעויות, אך ישנן כמה נקודות שכדאי לשים לב אליהם אם אנו רוצות לחוות כמה שיותר  רגעי אושר וכמה שפחות רגעי אכזבה וכאב; הכל מתחיל בהבנה שאחד הדברים שמאד משפיעים על שמחה וסיפוק אישי הוא כשרצונות שלנו מתממשים או מסופקים, ולהיפך, ככל שיש יותר רצונות בחיינו שלא מתגשמים או שיש אנשים הקרובים אלינו שהרצון שלהם מתנגש עם הרצון שלנו, כך גם נרגיש יותר רגשות שליליים. וניתן נקודה קטנה להבהרה

- 

נאמר ויש לי רצון  ואני זקוקה לכך שבעלי יחמיא לי הרבה ויעלה את הבטחון העצמי שלי בנוגע לכל מיני דברים וזה לא קורה הרבה או שזה לא קורה בכלל...פה אני יכולה להרגיש מתוסכלת/ לא אהובה/ לא מוערכת מולו והשמחה והסיפוק ממערכת היחסים שלנו יכולה עקב כך להתערער.

נשאלת השאלה מה אני עושה? במקרה כזה עלי לשאול את עצמי כמה שאלות: האם בעלי הוא זה האחראי על ההערכה העצמית שלי, או שאני היא זו האחראית לכך? האם עצם העובדה שהוא לא מחמיא לי, משמע שהוא לא מעריך או לא אוהב אותי? או שאני מכירה אותו שהוא אדם כזה שלא ממש יודע איך לפרגן בצורה של דיבור אבל במעשים הוא יותר חזק. האם יש משהו שאני יכולה לעשות לבד על מנת להעלות את ערכי העצמי ולא להזדקק למחמאות ממנו ובכך להרגיש פחות מתוסכלת ולא מוערכת מולו? האם אמרתי לו בצורה ברורה ונעימה כמה חשובה לי הערכתו אלי והייתי רוצה שיבטא אותה במילים?  האם אמרתי לו זאת בעבר ובפעם הראשונה שהחמיא הגבתי בצורה שלא היתה כ"כ נעימה כי הוא לא החמיא ופרגן כפי שציפיתי ומאז הוא פשוט הפסיק?

בד"כ, הדבר הטוב ביותר לעשות, הוא לדעת למלא את החסכים העמוקים שלי, בלי קשר לבעלי, ובמקביל, בשעות יפות כשאנו יחד מבלים, לדבר בעדינות ולבקש את שאני זקוקה לו, ואז כשהוא מגלה ומנסה לרצות ולשמח אותי, מיד להגיב בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, בצורה כזו לבבית ושמחה שתגרום לו לרצות להחמיא ולפרגן לי שוב.

במקרים אחרים, כשיש רצון לא ממומש שקשור אל חיי הפרטיים ולאוו דווקא מול אחרים, יש לבדוק מאיפה מגיע הרצון הזה, האם הוא באמת שלי? והאם נכון היה שיהיה הדבר המסויים כפי שאני רוצה כאן ועכשיו? והאם יש רווח או לימוד שאני מרוויחה כרגע בנקודת הזמן הספציפית הזו למרות שיש פער בין הרצוי למצוי?

שאלות כאלו, לקיחת אחריות על החיים שלי, סבלנות וחשיבה חיובית בהסתכלות על מה שיש לי כבר עכשיו ועל הטוב שעוד יבוא, יעזרו להגברת השמחה והסיפוק כאן ועכשיו לכל אחת מאיתנו, בלי קשר למציאות חייה.