האם זה אפשרי להיות אישה שחייה בהודיה כל הזמן? האם אפשר תמיד לראות את חצי הכוס המלאה ובדרך גם לפרגן לסובבבים אותי?

מי מאיתנו לא היתה רוצה לחיות חיים בהם היא רואה ומוקירה את כל מי ומה שיש בחייה, מודעת לכל מה שמצליח לה, כל מי ומה שמשמח ומספק אותה, במקום לראות ולהרגיש בעיקר את מה שחסר או "לא עובד" ובמקום לקבל בתור מובן מאליו את הטוב שכבר נוכח בחייה וכבר לא "להתרגש" ממנו יותר.. מהם היתרונות העצומים של אישה החיה מתוך הכרת תודה וראיית הטוב? האם ייתכן שישתנו חייה של אישה מקצה לקצה רק כי היא לפתע "רואה טוב ו"חושבת טוב"?

מסתבר שישנם הרבה חסמים לא מודעים המונעים מאיתנו להסתובב מלאי חיוכים ומפיצות אור יקרות בכל מקום, הסיבות לכך משתנות מאישה לאישה: כאשר אני מודה ומהללת תדיר אדם שבאופן קבוע עוזר לי, לא משנה אם אני נתמכת כספית, נפשית, לא משנה אם הוא או היא  קרובי משפחה או חברים לעבודה, עצם ההודיה והכרת הטוב יכולה להביא חלק מאיתנו להרגשת פחיתות וחוסר ערך. יתרה מזו, עצם קבלת העזרה יכולה לגרום לי לקנא במי שעוזר לי, שכן אני רואה את הטוב ואת היכולות שלהם בו בבד שאני רואה את חוסר היכולת שלי, והצורך שלי בעזרה,שכן, אני נעזרת בהם תדיר...

ישנן כאלו שגדלו בבית בו הוריהם היו "קמצנים רגשית", אולי סגורים, מופנמים, פחות תקשורתיים ולכן אישה שגדלה בסביבה כזו בשנים הקריטיות לחייה, תהיה בד"כ חסרה בכל האמור לכלי קבלה הכלה ונתינה ולכן גם בד"כ לא תרבה לפרגן להחמיא ולהוקיר תודה לסובב אותה.

אמונה חלשה בדרך כלל תביא עמה (בין היתר) קושי בכל הנושא של הכרת הטוב וראיית הטוב בעצמי ובסובב אותי, כי בעצם אין הכלה של הקושי כי הקשיים שאישה עוברת - מקשים עליה וכאשר אין אמונה חזקה ש"אין רע יורד מלמעלה" וש"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע", רוב הזמן האישה תהא מוטרדת ממה שמקשה מציק וגורם לה צער- זו הנטייה הטבעית של כל אדם, וזה כמובן יקשה עליה לחיות מתוך הכרת הטוב ובטח שלא להודות על מה שגורם לה לסבל.

ישנן כאלו החוששות מ"עין הרע" וישנן כאלו שפשוט חוששות שאם יהנו ויודו על כל הטוב שבחייהן- הם פשוט יאבדו אותו והן מוצאות עצמן חיות מתוך תחושת פחד פנימית המלווה אותן ש"יום אחד כל הטוב הזה פשוט ייגמר", לכן הן נמנעות מלדבר ולהוקיר את הטוב שבחייהן.

ישנן סיבות נוספות והן משתנות מאדם לאדם, מאישה לאישה,קצרה היריעה מלהכיל...

נשאלת השאלה למה בכל זאת כדאי ללמוד איך להיות אישה שמודעת ומלאה בהוקרת הטוב על חייה ועל  הסובב אותה?

יתרון ראשון הוא כשאנו בהרגשה של הכרת הטוב והודיה, לא נרגיש רגשות שליליים מסויימים לדוגמא פחד כעס או חרדה...נסו פעם לעשות תרגיל, כשעולה אחד מהרגשות השליליים הללו,  ( אם תצליחו) לעצור לרגע ולכתוב כמה שיותר דברים שאתן מודות עליהן. פרטו ניסים, ישועות שלא ציפיתן להם ותראו איך הרגשות השליליים הללו פשוט דועכים ונעלמים כבמטה קסם.

היכולת להודות בייחוד על הקשיים בחיינו היא סגולה בדוקה ל"המתקת הדין בשורשו". נערות ונשים אשר אני מלווה  שלקחו את הדבר שהכי מעציב  או מקשה עליהן בתקופת חיים מסויימת וכל יום ייחדו זמן להודות עליו תמיד נושעו בדרך יצירתית כזו או אחרת.

אישה שיש לה יכולת אמיתית לראות את הטוב בעצמה ולא לקחת זאת מובן מאליו היא אישה יותר שמחה ותמיד תהיה לה הערכה עצמית בריאה שתעזור לה במשעולי החיים.

אישה שרואה ומודעת לטוב של עצמה תהא אהובה על הבריות שכן יהיה לה תמיד יותר קל לפרגן לסובב אותה והרי ברור כי כל בני האדם יעדיפו תמיד לשהות במחיצתם של אלו המעריכים אותם ושיודעים להוקיר תודה אותם. (אגב זה לא חייב להיות רק מול אנשים בעלי קרבה משפחתית או מול  חברים קרובים).

נשים שרואות ומציינות את הטוב שבאחר בד"כ יהנו ממערכות יחסים רומנטיות טובות יותר וזה יתרום לשלום הבית שלהן.

כל דבר שאנו מתמקדות בו גדל, ולכן אם נהפך יותר ויותר לנשים המתמקדות במה שיש אנו נראה יותר ויותר כמה דברים טובים חדשים נוספים אל תוך חיינו ונוכל גם להנות ולהתרגש יותר  ממה שכבר התרגלנו אליו וראינו בו "מובן מאליו".

מתוך הנסיון שלי בליווי נערות ונשים ראיתי שהיכולת לראות טוב תמיד בעצמי ובאחרים יחד עם היכולת להודות לאחר הוא אחד הגורמים החזקים התורמים להצלחת התהליך ובהשגת מטרות שונות ובפרט בהשגת חיים מלאי אושר כאן עכשיו ומיד!  לא משנה מה נסיבות חייה של הנערה או האישה שהגיעה אלי. מזמינה אתכן לקחת ברצינות את הנושא הזה כי הוא באמת פשוט משנה חיים ומי שתתנסה בכך פתאום תקבל הבנה עמוקה חדשה למשפט השגור בפינו "הכל בראש". 

מוזמנות להצטרף לסדנה "מאמונה ועד תודה". בסדנה תקבלו הסברים וגם יינתן זמן לתרגול כדי להפוך את ההודיה לשיגרת חיים.